סובלים? אנחנו כאן כדי לעזור!
- החזר ללקוחות לאומית וביטוחים פרטיים!
הסיבות העיקריות להופעת התסמונת הן מצבי עקה (סטרס) גופני, נפשי או משולב בעיקר כאשר הוא מתמשך, עישון כרוני, חוסר פעילות גופנית נאותה (מיעוט פעילות וישיבה ממושכת או להפך – פעילות אינטנסיבית וקשה שלא נבנתה בצורה סדורה),לאחר פגיעה ברקמת השריר (חבלה, ניתוח, מחץ שריר וכד') גם כאשר קרתה בעבר, תנוחה לא ארגונומית וממושכת (ישיבה כפופה מול מחשב, שכיבה ממושכת בחדר ניתוח תחת הרדמה וכד') מצבי מחלה כמו אנמיה ממושכת, הפרעות בלוטת התריס, מחלות לב וכלי דם המפחיתות אספקת חמצן לרקמות השריר, חוסר מינרלים כמו אבץ, ברזל ומגנזיום, שימוש ממושך בתרופות נרקוטיות, הרגעה, תרופות לכיב פפטי, סטרואידים ועוד, כמו כן מצבי אסימטריה של פעילות – למשל רגל קצרה מהשניה או לאחר ניתוח ברגל אחת.
השריר האנושי מורכב ממקטעים הנקראים סרקומרים. בכל סרקומר ישנה רקמת סיבים מיניאטוריים – אקטין ומיוזין, שנעים אחד על גבי השני באמצעות שינויים ביוני סידן הנגרמים מגרוי עצבי והמביאים לראקציות ביוכימיות שכתוצאה מהן נוצרת תנועת הסיבים זה על גבי זה כתוצאה מהגרוי החשמלי המופעל ע"י העצב המגיע לאזור זה.
כאשר נגרם שיבוש כתוצאה מאחד או יותר מהגורמים המצוינים למעלה, חלק מהשריר לא מתפקד ונוצר אזור מעובה (מיקרוסקופי) של שריר שאינו מתפקד – אזור הנקרא קשר התכווצות ((contraction knot. כמות מסוימת של סיבי שריר באזור מסוים המשופעים בקשרי התכווצות יוצרת אזור מעובה בשריר ((taut band. אזור זה רגיש ללחץ. כאשר לוחצים עליו ניתן לחוש בהתעבות מסוימת של השריר ומופיע כאב בסמוך או באזור מרוחק יותר (כאב מוקרן). על כן אזור זה נקרא נקודת הדק ((trigger point. סרטוני האנימציה מדגימים יפה את הפיזיולוגיה הזו:
ההסבר לכאבים ולהגבלת התנועה והתפקוד היא שבתוך האזור המכווץ ביתר – המעובה, מופעל לחץ על כלי דם העוברים דרכו. לחץ זה מגביל את אספקת הדם לאזור וכתוצאה מהאיסכמיה (חוסר חמצן ברקמה) מופרשים חומרים הגורמים לכאב ואזורי שריר סמוכים המושפעים מהאיסכמיה גם הם "מייצרים" אזורי עיבוי ונקודת הדק חדשות.
ככל שהאזור בשריר יותר פגוע בגודלו ובמשך זמן הפגיעה שלו, כך מוגבלת תנועת השריר וכתוצאה מכך מוגבלת תנועת האיבר. מקרים מייצגים הם למשל "כתף קפואה" "גב תפוס" וכד'. בנוסף לכך, נוצר לחץ מקומי באזורי העיבוי על סיבי עצב העוברים דרכו ולחץ זה מייצר כאב עצבי המוקרן לאזורים מרוחקים יותר.
כאשר מצליחים לטפל בצורה נאותה בתסמונת המיופציאלית גורמים למצב הפיך. כלומר כאשר העיבוי בנקודת ההדק משתחרר ומתרפה, האיסכמיה האזורית מפסיקה והזרמת החמצן משחררת את השרירים הסמוכים גם כן. הלחץ על העצב "הכלוא" מופחתת והכאב המוקרן גם הוא חולף.
בהקשר זה יש להדגיש את חשיבותם הרבה של תרגילים ייעודיים המכוונים לשרירים מסויימים. תרגילים אלו מבטיחים שפעילות מתאימה של השריר תגרום למניעת התפתחות מחודשת של תסמונת מיופציאלית. בדומה, גם פעילות אירובית כגון הליכה, שחיה או דווש אופניים באופן יומי בעל השפעה מניעתית וטיפולית רבה.
בהזכירנו פעילות מניעתית – אסור לשכוח את הסיבות הנוספות להופעת התסמונת כמו מתח, עישון והפרעות מטבוליות ואחרות הדורשות איזון, גמילה ומעקב.
דוקטור אלון מרגלית
נכתב על ידי דוקטור אלון מרגלית - PHD MD - מנהל מרפאה רב תחומית ומחבר חוות דעת לבית המשפט בנושאי רפואה.
מומחה ברפואת המשפחה, מטפל משפחתי מוסמך, עם הסמכה בהיפנוזה רפואית ותואר שלישי בפסיכולוגיה רפואית.
כתב יחד עם חברו הפסיכולוג יששכר עשת את הספר: "הרופא שבאדם, האדם שברופא" –ספר לימוד לאנשי מקצועות הרפואה והסיעוד המשלב שיטות אבחון וטיפול התנהגותיות יחד עם רפואיות.