פיברומיאלגיה – (אתגר טיפולי) הנתיב לאיכות חיים משופרת

דאבת השרירים (פיברומיאלגיה) היא תסמונת שכיחה המאופיינת בכאב מפושט במערכת השרירים, עייפות ורגישות במספר אזורים או נקודות בגוף.

בשנים האחרונות יש התקדמות משמעותית בהבנת המנגנון העומד מאחורי תסמונת דאבת השרירים ובפיתוח תרופות יעילות לטיפול במצב זה. יחד עם זאת הטיפול בדאבת השרירים אינו יכול להיות מבוסס רק על תרופות ויש חשיבות מרכזית למרכיבי טיפול נוספים, כמו פעילות גופנית, פעילות חברתית, שינוי התנהגותי ועוד.

הכרת התסמונת ומהלכה חשובים הן עבור החולים והן עבור הסובבים אותם (בני משפחה ואנשי צוות רפואי).

מדובר בתסמונת שכיחה הפוגעת על פי ההערכה ב–3-4% מכלל האוכלוסייה (בישראל 2.5% ע"פ מחקר אפידמיולוגי שנערך לאחרונה) ושכיחה באופן משמעותי יותר בנשים בהשוואה לגברים.

דאבת השרירים איננה נחשבת למחלה דלקתית או אוטואימונית ואינה גורמת לעיוות של המפרקים או לניוון שרירים. חשוב גם לדעת שדאבת השרירים איננה מחלה פרוגרסיבית ההולכת ומתדרדרת על פני השנים, אך יחד עם זאת, עלולות להיות תקופות טובות יותר או פחות על פני זמן. הגורם לדאבת השרירים אינו ידוע בצורה חד משמעית.

מקובל להניח, שקיים רקע גנטי להתפתחותה של התסמונת. זאת, לאור שכיחותה המוגברת של תסמונת זו בקרב קרובי משפחה מדרגה ראשונה של אנשים הסובלים ממנה. כמו כן נמצא כי אירועים שונים המתרחשים במהלך החיים, לרבות זיהומים נגיפיים (ויראליים), חבלות שונות ואף טראומות נפשיות עלולים להוביל להתפרצות של תסמונת דאבת השרירים.

התסמין המרכזי של המחלה

התסמין המרכזי של דאבת השרירים הוא נוכחות של כאב כרוני ומפושט במערכת השרירים. כאבים אלו מורגשים הן לאורך עמוד השידרה (בצוואר ובגב) והן בגפיים העליונות והתחתונות. כמו כן קיימת רגישות עזה ללחיצה על פני נקודות רבות על פני הגוף, עד שלעיתים גם נגיעה קלה עלולה להיות מורגשת כמכאיבה.

נוסף על הכאבים, החולים סובלים באופן טיפוסי מהפרעות שינה משמעותיות, עם קושי להירדם, יקיצות מרובות ושינה בלתי מרעננת. כצפוי, בעייה זו מלווה בעייפות בולטת משך שעות היממה. לעיתים ישנם סימפטומים נוספים במערכות שונות בגוף, כמו כאבי בטן ונפיחות בטנית (מעי רגיש/רגיז), תכיפות במתן שתן, קושי בריכוז ובזיכרון, מצב רוח ירוד, רגיזות יתר ועוד.

קל למומחים המטפלים במסגרת מרפאת כאב של מזור לכאב, לאבחן את תסמונת דאבת השרירים על סמך סיפור המחלה ועל סמך הממצאים בבדיקה הגופנית. אין בדיקת הדמייה או בדיקת מעבדה המסייעת לאבחנה של דאבת השרירים.

בדיקות עזר משמשות לרוב כדי לשלול נוכחות של מחלות אחרות (בעיקר מחלות דלקתיות) אשר עלולות לגרום לכאבים דומים. לא פעם חולי דאבת השרירים עלולים לעבור שורה ארוכה ומיותרת של בדיקות בנסיון למצוא אבחנה חלופית. ברשת מזור לכאב, חשוב לנו לחסוך מהמטופל/ת עינויי בדיקות מיותרות ולהתרכז בטיפול על כל מרכיביו.

הטיפול השלם מאפשר הצלחה ניכרת בטיפול בפיברומיאלגיה.

חלוקת הטיפול

הטיפול בדאבת השרירים נחלק לטיפול תרופתי ולטיפול שאינו תרופתי. הטיפול התרופתי בדאבת השרירים מתבסס על מספר תרופות המשפיעות על עיבוד כאב במערכת העצבים המרכזית.

חלק מתרופות אלו הן במקורן תרופות נוגדות פרכוס, דיכאון, אך תרופות אלו יעילות גם אצל חולים שאינם סובלים מדיכאון או אפילפסיה. תרופות אחרות משפיעות על כאבים פריפרים. חשוב לציין שתרופות נרקוטיות אינן מומלצות בטיפול בפיברומיאלגיה ולרוב גם לא תרופות נוגדות דלקת.

הטיפול שאינו תרופתי מהווה חלק בלתי נפרד מהטיפול ולעיתים קרובות הוא זה שמביא לריפוי או לשיפור משמעותי לאורך זמן. פעילות גופנית חשובה במיוחד בתוכנית הטיפול. הפעילות המועדפת היא פעילות אירובית, (פעילות שמפעילה הן את הלב והריאות והן את מערכת השרירים) כמו הליכה, שחייה, ריקוד ורכיבה על אופניים. חשוב להתחיל בפעילות באופן הדרגתי ולהתמיד בו בצורה סדירה ככל האפשר תוך טיפוס הדרגתי בסולם המאמץ והזמן היומי המוקדש לפעילות הגופנית.

טיפולים שונים במים חמים (הידרותרפיה) יכולים גם כן להקל, כמו גם רחצה בחמי מרפא. 
כמו במצבים אחרים של כאב כרוני ופגיעה באיכות החיים, קיים תסכול ודכדוך מתמשך שגורם לירידה בסף הכאב ומכאן להעמקת הסבל והכאב. לכן מקובל לשלב בטיפולים הכוללניים גם טיפול רגשי-נפשי-התנהגותי שהצלחותיו תועדו במספר מחקרים בסובלים מפיברומיאלגיה.

לסיכום:

חולי דאבת השרירים עלולים לסבול כאב קשה ומגביל. בעזרת טיפול משולב ונכון המוצע ברשת מזור לכאב, ניתן לרוב להגיע להקלה משמעותית בתסמיני דאבת השרירים. יחד עם זאת החמרה חוזרת במצב עלולה להופיע בהמשך, לעיתים בעקבות חשיפה לגורם – דחק מסוים (כמו חבלה או זיהום) ולעתים – ללא סיבה נראית לעין.