מהו כאב? מהו סבל? כיצד מונעים אותם ומטפלים בהם?

הכאב כאמור היא תחושה גופנית, מעין סימן אזהרה המחייב תגובה מתאימה. הסבל לעומת זאת, הינם הפרוש והמשמעות שאנו נותנים לכאב הגופני. קבוצה של מספר עשרות קשישים ששברו את צוואר עצם הירך (אחת מהתופעות השכיחות בגיל זה עקב פריכות העצם (אוסטאופורוזיס) תגובות איטיות, והפרעות חושיות כמו ירידת הראיה ושווי המשקל), השתתפה במחקר וחולקה לשתי קבוצות של מעקב ממושך, על פי תשובתם לשאלה "מה הסיבה והמשמעות של שבר זה?". בקבוצה אחת, התשובה הייתה – "קרה מה שקרה מסיבות טכניות, נלך לאורטופד שיתקן והכל יהיה בסדר!" ממש כפי שקורה במכונית ופונים למוסכניק. בקבוצה השנייה התשובה הייתה שונה לחלוטין "זה סימן שהגוף שלי מתפרק וגורלי נחרץ! אין מה לעשות". המעקב הדגים תוצאות מפתיעות מאד ופורצות דרך מבחינת הטיפול. בקבוצת "המוסכניקים" השבר התרפא במהירות, השיקום החזיר את האנשים לתפקוד מלא תוך זמן קצר וחייהם המשיכו כרגיל. בקבוצה השנייה קרו הרבה יותר סיבוכים בניתוח, השיקום היה ממושך משמעותית ושיעור התמותה היה גבוה משמעותית מזה של הקבוצה הראשונה. המחקר המחיש כמו גם מחקרים אחרים שבאו בעקבותיו, כיצד "הסיפור שאנו מספרים לעצמנו" הוא משמעותי להמשך חיינו ולבריאותנו.

אם נאמר לעצמנו ונבין שהכאב ממנו אנו סובלים אמור לשמור עלינו ולהתוות את דרכנו, נוכל להבנות ולהשתקם במהרה ואף ללמוד כיצד למנוע אירועים דומים. לעומת זאת אם "נייצר לעצמנו סרט" טרגי ופסימי, בשלב הראשון נגרום לירידה בסף הכאב, כלומר להעצמת הכאב. בשלב השני להתמשכותו מעבר לזמן המקובל – כלומר הפיכת הכאב החריף לכאב כרוני מתמשך.

איך מטפלים אצלנו בכאב?

זו הסיבה שבמרפאות כאב "מזור לכאב" מטפלים לא רק בפן הגופני, קרי בכאב, אלא גם בפן הנפשי העוסק בסבל הנלווה לכאב. המומחה מנסה להבין את משמעות הכאב שהיא שונה ממטופל למטופל ולא אחת מערבת גם את האנשים המשמעותיים למטופל במשפחה, כמו בני זוג, ילדים הורים וכד'. המעורבות של המטופל ומשפחתו בתהליכי החשיבה, ההבנה, שינוי ההתנהגות ושיפור איכות החיים הינה קריטית להצלחת הטיפול לאורך זמן. רק גישה מערכתית הרואה את כל התמונה יכולה באמת להביא מזור ובמהירות גדולה יותר.