כאבי שרירים והטיפול בתסמונת כאב מיופציאלי – myofascial pain syndrome

מרפאת כאב >כאבי שרירים > כאבי שרירים והטיפול בתסמונת כאב מיופציאלי – myofascial pain syndrome
סובלים? אנחנו כאן כדי לעזור!
  • החזר ללקוחות לאומית וביטוחים פרטיים!

מבוא

התסמונת המיופציאלית היא אחד הגורמים השכיחים ביותר לכאב. שמה של התסמונת מורכב משתי מלים: מיו (myo) – שריר; פציה (fascia) – הרקמה העוטפת את השרירים.

מחקרים מלמדים שכ – 14% מסך הפניות למרפאה, ושרוב הפניות למרפאה עקב כאב, (מעל 70%!) מקורן בכאב מיופציאלי כשבפסגת השכיחות נמצאת תסמונת זו. בפי העם מקרים המוגדרים כ"שרירים תפוסים", "כאבי גב

 תחתון", "צואר תפוס" והתכווצות שרירי שוקיים בלילה – כל אלו ואחרים נכללים בתסמונת המיופציאלית.

הגורם לכאב המיופציאלי נמצא בשרירים, וליתר דיוק נקודות בתוך השריר הנקראות "נקודות הדק". אלו הם איזורים שבהם נוצר כיווץ חלקי, "תקוע" ולא רצוי של סיבי השריר.

כתוצאה מכך יש בהן מוקד של הצטברות חומצות וחסר בחמצן. הכיווץ החלקי גורם גם להגברת המתח/משיכה על גידים ומבנים סמוכים ולהקרנת כאב. המיוחד בתסמונת הוא שהכאב אינו בהכרח נמצא בנקודות המכווצות אלא מוקרן לאזורים סמוכים ולכיוונים שונים.

כמעט כל שריר בגוף יכול להיות מעורב בתסמונת. באופן שכיח ביותר מעורבים שרירי הגב, הצואר, הכתף והגפיים. השרירים המעורבים מכווצים יותר מהרגיל, ולכן טווח התנועה שלהם ושל האבר אותו הם מפעילים, מוגבל. הם מפיקים כאב מקומי והן כאב המוקרן לאברים מרוחקים.
כך לדוגמה כאב בשרירי הצואר קורן לעתים קרובות לראש, כאב בשרירי העכוז קורן במורד הרגל וכן הלאה.

באופן טיפוסי הכאב המיופציאלי קשור בפעילות ובמתח – הוא מחמיר לאחר פעילות מאומצת ובמצבי מתח והוא מוקל במנוחה, הרפייה, עיסוי מקומי, חימום ולאחר תרגילי מתיחה.

למעט כאב, תסמונת מיופציאלית גורמת לעתים לתופעות נוספות: נימול ושינויים בתחושה, טנטון ('צפצופים באזניים'), הפרעת שווי משקל, סחרחורת, בחילה ועוד.

כאב שרירים – כיצד נגרמת התסמונת ?

הגורמים להופעת הכאב המיופסציאלי אינם ברורים לחלוטין, אולם סבורים שהתסמונת נגרמת ממספר גורמים שכיחים:

א. ממצבי מתח (סטרס) הגורמים לתגובת התכווצות שרירים מתמשכת.

ב. על רקע שינויים בחילוף חמרים או חסר ברזל מגנזיום וכד'.

ג. הפרעות הורמונליות – החל בהפרעות של בלוטת התריס דרך שינויים של גיל המעבר ועוד.

ד. עישון הגורם לירידה באספקת החמצן לשרירים

ה. מחלות הלב וכלי הדם וגם אנמיה הגורמים גם הם לפגיעה באספקת החמצן.

ו. מצבי עומס מוגבר על שרירים מסויימים בגוף. עומס כזה יכול להגרם במגוון נסיבות. לדוגמא:

1. פעילות גופנית אינטנסיבית או חוסר פעילות מתמשך (יושבניות)

2. תנוחת עבודה לא מתאימה

3. שינויים מבניים בגוף כמו עקמת, ניתוחים אורתופדיים שונים, הפרשים באורך בין הרגליים ועוד כמו גם תנוחות שאינן פיזיולוגיות בשינה – כפי שמוצג בתמונות הבאות:

4. חולשת שרירים משנית להעדר פעילות גופנית, או לריתוק ממושך למיטה או לכסא.

5. כל תהליך הגורם לעומס מוגבר על השריר, לחולשה של השריר או לשניהם גם יחד.

הכאב עשוי להופיע לאחר עומס חריף (כמו אימון גופני מאומץ, סחיבה של משא כבד, נפילה, תאונה וכד'), או להופיע בהדרגה כאשר המעמס כרוני (ישיבה ממושכת, נשיאת תיק כבד על כתף אחת ועוד).

כאשר הכאב המיופציאלי נמשך זמן ארוך, תתכן מעורבות של שרירים נוספים על אלו שנפגעו בתחילה. כך לדוגמה כאב מיופציאלי בברך, אם לא יטופל כהלכה, עלול להתפתח לכאב בגב התחתון, ברגל השניה ובהמשך אף בצואר.

אבחנה

האבחנה של תסמונת מיופציאלית מבוססת על שיחה עם המטופל בה מבררים את כל האפשרויות התורמות להתפתחותו ולהתקבעותו של הכאב

אנו נשאלים שוב ושוב על ידי מטופלינו המרוצים, מדוע אין מספיק מודעות וידע בהקשר לתסמונת המיופציאלית בקרב ציבור הרופאים ומוסדות הבריאות ?

קשה אכן לענות על שאלה זו. מבחינה היסטורית, הראשונה שפיתחה את האבחנה והטיפול בתסמונת זו היא דר' ג'נט טרוול – רופאה אמריקאית שעבדה בבית הלבן בתקופת הנשיא קנדי.

היא ותלמידיה הצליחו למפות את האנטומיה האנושית על פי אזורי הכאב המוקרנים מנקודות הדק. בהמשך, ניסו לטפל בכאבים ע"י הזרקה מקומית של חומרים שונים ולבסוף גילו שגרוי השריר העמוק גם ללא הזרקת חומר, (דיקור יבש) מספקת להפעלת רפלקס התכווצות חזק (בהתאם לתגובה הפיזיולוגית של התכווצות כתוצאה ממגע ב"גוף זר").

ההתכווצות מוציאה את השריר מהמצב "התקוע" שבו הוא נמצא, אל פעילות תקינה של השריר. עדיין, גם לאחר גרוי זה עלול השריר להתקע שוב, כאילו שהגוף זוכר ומשחזר את המצב הלקוי.

הדרך למנוע חזרת התסמונת המיופציאלית עוברת דרך ביטול הגורמים המשפעלים אותה מחד והפעלת השרירים בתרגילים מתאימים ובפעילות אירובית, מאידך.  

מאז גילויים אלו לפני שנים רבות בארה"ב, כנראה שגורמים מסחריים ומקצועיים – פוליטיים, ניסו להמעיט בחשיבות הנושא שאיים עליהם. רק בשנים האחרונות הגיעה "עדנה" וגישת האבחון והטיפול מתרחבת ותופסת מקום של כבוד בקרב מרפאות כאב בארץ ובתמיכת האיגוד לרפואת שריר שלד בישראל.  

טיפול

הטיפול בכאב מיופציאלי מבוסס על ארבעה מרכיבים עיקריים:

משך הכאב, מיקומו, השפעותיו וחומרתו תורמים להחלטה לגבי סוג הטיפולים הרצוי. להלן מרכיבי תכנית הטיפול המקובלים ברשת "מזור לכאב":

שחרור "נקודות ההדק" 

מטרת מרכיב זה להפחית כאב, להאריך את טווח התנועה של השריר ולאפשר קיום תכנית פעילות גופנית מסודרת.

בין הטיפולים האפשריים: דיקור יבש (IMS), הזרקה לשרירים, פיזיותרפיה, כירופרקטיקה, אוסטיאופתיה, עיסוי ועוד.

תכנית פעילות גופנית 

(חיזוק ואיזון השרירים) הן באמצעות תרגילים מיוחדים והן בפעילות אירובית. מטרת מרכיב זה לחזק את השריר ולאפשר לו לעמוד בעומסים המופעלים עליו. חיזוק השריר אינו מקל ישירות על הכאב אולם הוא מונע החמרה שלו, התפשטות לשרירים נוספים וחזרה של הכאב לאחר שחלף. 

מומלצת תכנית פעילות, במהלכה מעלים בהדרגה את משך הפעילות ואת עצימותה.

 איזו פעילות?

מומלצת פעילות אירובית דוגמת הליכה, הליכה במים, שחיה, רכיבה על אופניים, ריקוד.

בשלב הראשון לא מומלצת פעילות כנגד התנגדות כמו הרמת משקולות או עבודה במתקני כוח.

מה משך הפעילות?

בתחילה משך קצר מאד – אפילו מספר דקות בכל אימון, ובהמשך עליה הדרגתית (דקה-שתיים נוספות בכל אימון) עד 40-50 דקות לאימון. חשוב מאד לעלות בהדרגה, אחרת האימון עלול להחמיר את הכאב במקום להקל עליו.

כמה פעמים בשבוע ?

ההמלצה היא לבצע פעילות ברוב הימים בשבוע, כלומר 4-5 פעמים בשבוע.

הערה חשובה

יתכן שלאחר התחלת פעילות גופנית תחול החמרה בעוצמת הכאב. הדבר צפוי באימונים הראשונים ואינו צריך למנוע את המשך הפעילות. יש לנסות לנתק את הזיקה בין עוצמת הכאב לבין הפעילות: כלומר בימים בהם הכאב פוחת לא לנסות לבצע פעילות עודפת, ובימים בהם הכאב מתגבר לא להמנע מפעילות.

ברור שפעילות גופנית גורמת גם להפחתת מתח ולתחושה כללית משופרת עקב הפרשת אנדורפינים במח – חומרים דמויי מורפין.

ניטרול גורמים מנציחים.

חיפוש המרכיבים באורח החיים התורמים להווצרות כאב מיופציאלי. לדוגמה מתח מיותר, עישון ואלכוהול, צורת העבודה, אופן הישיבה, צורת נשיאת התיק, מיקום הארנק, הנעליים ועוד. שינויים באורח החיים יכולים להפחית כאבים ולמנוע השנותם. בנוסף יש מקום לברר אם קיימים ברקע גורמים הורמונליים או מטבוליים .

מה צפוי ?

כמעט כל אדם חווה במהלך חייו כאב מיופציאלי בחלק זה או אחר של גופו. לרוב הכאב נמשך זמן קצר – דקות, שעות או ימים ספורים. בחלק מהמקרים הכאב עלול להמשך שבועות ואף חודשים או שנים.  לא קל לנבא מי יפתח כאב כרוני ומי לא.

רוב המטופלים הסובלים מכאב מיופציאלי יחלימו לחלוטין מהכאב. חלקם יסבלו בעתיד מהתקף נוסף, באותו השריר או בשריר אחר בגוף.

רוב המטופלים הסובלים מכאב מיופסציאלי יחלימו לחלוטין מהכאב. חלקם יסבלו בעתיד מהתקף נוסף, באותו השריר או בשריר אחר בגוף.

יעילות הטיפול מושפעת ממשך הכאב – ככל שהכאב נמשך זמן ארוך יותר ידרשו טיפולים רבים יותר והסיכוי לריפוי מוחלט פוחת.

למרות זאת, איכות חייהם של מרבית המטופלים משתפרת באופן משמעותי כאשר הם מטופלים כראוי. שינוי אורח חיים לרגוע יותר, עם תזונה נכונה, פעילות גופנית סדירה והמנעות מעישון ואלכוהול, יחיש את הריפוי וימנע חזרת הכאב