למה לא להשתמש בקאנאביס כפתרון רפואי

הקאנאביס (חשיש, מריחואנה וכד') התפשט ותפס תאוצה מרשימה כתופעה חברתית בעשורי השנים האחרונות. הוא סימל את החופש האבסולוטי וההשתחררות מכבלים שונים החל מגיל ההתבגרות וכלה בגילאים מבוגרים.
בארצות שונות הוא קבל גם אישור מהשלטונות כ"סם לא מסוכן" ונמכר במקומות ציבוריים.

כדי להמחיש את התופעה המתפשטת, צפו נא בסרטון הבא:
 
https://www.e-med.co.il/emedia/ShowItem.aspx?utm_source=EmedMail&utm_medium=Emedia&utm_campaign=NewsletterOfEmedia&RecordId=36562

בתהליך המדיקליזציה האופייני בתחומים רבים, כמו קוסמטיקה רפואית, רפואה פלסטית ועוד, נכנס גם הקאנאביס כמצרך מבוקש.
מחקרים שעסקו בתופעות הלוואי והסיכונים שבסם זה הגיעו יותר מהמגזר החברתי. ממחקרים אלו למדנו שלא מעט צעירים שניסו את הקאנאביס לקו בתופעות רפואיות שונות והמטרידה מכולם אולי – התקפי פסיכוזה היכולים להופיע גם לאחר שימוש חד פעמי ואפילו חודשים מספר לאחר השימוש היחיד הזה.
 
מבחינה אתית, הבעיה המרכזית של שימוש בקאנאביס כתרופה, היא העובדה שמרגע שאדם מתחיל שימוש בסם זה, אין הוא מחפש דרכים אחרות להגמל מהכאב, הסבל והקאנאביס.
ברור לנו מתי אדם מתחיל בשימוש בסם זה, לא ברור לחלוטין אם ומתי הוא יחדל.
במילים אחרות – במו ידינו אנו יוצרים תלות גופנית ונפשית ומורידים מוטיבציה להרפא.
 
ביום עיון בנושא השימוש בקאנאביס רפואי שאורגן ע"י החוג לטיפול בכאב של איגוד רופאי המשפחה בישראל, שהתקיים בינואר 2014, הופיעו המומחים המובילים בתחום הכאב בארץ, כגון פר' שוורצמן, דר' גור אריה, פר' אייזנמן ועוד. הדיעה המובילה היתה לנקוט מידת הסתייגות וזהירות רבה ברישום קאנאביס רפואי.
על בסיס יום עיון זה, נכתבה טיוטה לנייר עמדה בנושא זה, שעיקריה:
אין מידע ברור וחד משמעי לגבי השפעותיו המיטיבות, או המזיקות של הקאנאביס על מטופלים ובריאותם והשפעותיו על מחלות שונות, בטווח קצר והארוך טרם נחקרו דיין.
 בהיעדר רישומו כתרופה בישראל ובשל היותו מוגדר כסם בפקודת הסמים המסוכנים בישראל, איגוד רופאי המשפחה מסתייג מהשימוש בקאנאביס כתרופה ואינו ממליץ על הרחבת השימוש בו.
כרופאי המשפחה והקהילה, איננו יכולים כמו-כן, להתעלם מהפגיעה בבריאות הציבור הסובבת את צרכן הסם – פגיעת העישון הפסיבי, תאונות דרכים והתפרצויות אלימות.
פיקוח והערכה של תועלת מול סיכון צריכה להתבצע, על בסיס קבוע, באופן תקופתי, לכל חולה. (כרג'יסטרי מתמשך). מחקר זה יוכל בעתיד לתת ביסוס קליני ומדעי לטיפול ולהשלכותיו ויאפשר הבנה טובה יותר ומעמיקה של איכות החומר בארץ.
מחקר ונתונים כאלו יאפשרו גם לגבש מדדים אופרטיביים וכלי הערכה תקפים לטיפול, מה שיאפשר לרופא המטפל להעריך את השפעת הטיפול על התפקוד הכוללני של החולה ויסייע בגיבוש המלצה על המשך או הפסקת הטיפול.
 
אנו קוראים ללמידת עומק של הנושא והחומר ע"י רופאי המשפחה באשר הם, מאחר וטיפול זה והעיסוק סביבו הולכים ומתעצמים. נדרשת "תוכנית לימוד" קצרת טווח, בפריסה ארצית וחוצת קופות, להבאת הידע הקיים והאתגרים שבטיפול ובמעקב, לכלל רופאי המשפחה.
אנו מציעים לאותם רופאים העוסקים ברישום הקאנאביס לאמץ גישה לפיה ההמלצה לטיפול בקנאביס תתבסס על מספר קריטריונים ברורים :

• מיצוי קודם של כל הניסיונות הטיפוליים התרופתיים במינון ובדרך המיטבית המבוססת על ראיות תקפות .(EB)
• מיצוי קודם של ניסיונות טיפוליים המשלבים כלים רפואיים, התנהגותיים וחברתיים.
• נשללה היסטוריה של התמכרויות בעישון, אלכוהול וסמים ונשלל קשר לצרכני סמים אחרים במשפחה ובסביבה הקרובה (בסיוע קשר ישיר לרופא המשפחה ולצוותו וקשר לשירותי הרווחה)
• כאשר לא מדובר על מחלה סופנית, יש לבנות מראש, עם המטופל ומשפחתו מסלול גמילה מהשימוש בקנאביס, ברגע שמתאפשר.
• כאשר נראה שצריכת הסם גוברת בהדרגה, בהעדר סימנים קליניים המסבירים עליה זו, יש לעבור לתכנית גמילה סדורה.
• יש להעדיף שימוש בחומר העובר בקרת איכות קפדנית .