טיפול בפיברומיאלגיה –האם אפשר ללא תרופות ?

כאשר אנו חושבים על מחלה, לרוב עולה בראשנו תמונה של "שד" – גורם מחלה שיכול להיות חיידק, וירוס, שינוי מטבולי או אנטומי המתרחש בגוף, הרעלה או "שדים" אחרים המערערים את מצב הבריאות וגורמים להתהוות מחלה.

המומחים המנוסים בטיפול בסבל ובכאב שברשת מרפאות "מזור לכאב", מצליחים להתמודד בצורה יפה עם "שדים" שכאלו ולפתור את מצבי המחלה לכדי רמת תפקוד סבירה ושמירת איכות חיים משביעת רצון גם בנוכחות פיברומיאלגיה.

תסמונת הפיברומיאלגיה היא דגם מייצג של בעיה "מסוג אחר". בעיה משולבת שקושרת את הגוף, הנפש והמשפחה לכדי מערכת בעלת קשרים הדדיים המשפיעים זה על זה ללא הרף.  בפיברומיאלגיה יש כאב! לרוב הכאבים בפרקים, בשרירים וברקמות חיבור. תגובת הגוף לאזור כואב היא התכווצות שרירים שנועדה להגן על איבר פגוע. לא אחת קורה שמנגנון ההגנה עצמו – קרי התכווצות השרירים המתרחשת במקרה זה, הופכת לבעיה בזכות עצמה – היא מחמירה את הכאב הראשוני.  כתוצאה מכך המגבלה התפקודית בפיברומיאלגיה שהחלה בתחילת הכאב, מוחמרת וקשה יותר לבצע מטלות פשוטות בבית, בעבודה ובחברה. בשלב זה נכנסת לתמונה ההתנהגות המניעתית – האדם הסובל נמנע מלבצע פעולות פשוטות ו"קופא במקומו".

קפיאה זו היא בעלת השלכות רגשיות ונפשיות רבות על הסובל מתסמונת הפיברומיאלגיה. הבטחון מתערער, יש תחושה "שהקירות סוגרים עליך", הכל מאיים ומפחיד והעתיד נראה שחור ומייאש ללא מוצא. רגשות קשים אלו מפחיתים את סף הכאב ולכן כאבי הפרקים או השרירים, המוחמרים כזכור ע"י התכווצויות שרירים ממושכות, נחווים ביתר עוצמה ומעגל ההסתגרות, ההמנעות, הדכאון, הכאב והסבל מועצם וגובר.

קיימות כמובן עדויות בדבר יעילותן של מספר תרופות בטיפול בפיברומיאלגיה. בו בזמן סוד ידוע הוא שבפיברומיאלגיה הסבילות לתרופות נמוכה וקימת רגישות יתר לתופעות לוואי של תרופות וגם כאשר הן קלות ונסבלות לרוב.

על כן אנו נפגשים פעמים רבות עם מטופלים המסרבים ליטול תרופות מתוך נסיון מר של תופעות לוואי מטרידות.

אנו, המומחים במזור לכאב קשובים להלך רוח זה, ביודענו שפיברומיאלגיה נחשבת חלק מקבוצת מחלות ותופעות הקיימת תחת השם הרחב יותר של "תסמונות הסף הנמוך".

אנשים בעלי הסף הנמוך רגישים יותר מאחרים. הצד הטוב היא הרגישות המוגברת לאנשים אחרים ולקרובים – היותם אוזן קשבת ומבינה לסבל של אחרים. יכולתם להבדיל ביתר קלות מאחרים בין טעמים שונים, צלילים, ריחות, מראות והלכי רוח.

הצד הבעייתי יותר היא הרגישות המוגברת לכאבים של עצמם, למצוקות ולמגבלות שונות. אלו גורמות להם אי שקט, מצבי רוח ירודים, חרדות ודכאון.