המיתוס הסובב פריצת דיסק

צילומים אלו התפרסמו בגליון האחרון של הניואינגלנד (NEJM 4/2016).
המחבר מספר שלאחר שבוצע ה MRI הראשון, בחרה המטופלת בטיפול שמרני ולא פולשני. הצילום השני שהדגים את נסיגת "פריצת הדיסק", בוצע 5 חודשים לאחר הראשון, בעת שכאביה חלפו.

לדבריו מעקבים ארוכי טווח אחר אנשים שעברו התערבות ניתוחית, לעומת אלו שבחרו בטיפול שמרני, לא הראו שינויים משמעותיים בריפוי הקליני מכאבי הגב. כמעט ולא דווח על נזק משמעותי ארוך טווח מטיפול שמרני ב"פריצת דיסק".

Autio וחבריו פרסמו ב-Spine 2006 מאמר בו עקבו במשך מספר חדשים אחרי מטופלים שסבלו מבקע דיסקלי תסמיני. הם תארו ש-76% מהבקעים נספגים ספונטנית בתוך שנה, וככל שהבקע גדול יותר – עולה הסיכוי שייספג.
מאמר מעניין מלפני כשנה שהראה כי ב 70-80% מפריצות הדיסק שהתבטאו בכאב רדיקולרי ונוירופתיה (שהוכחו על פי קליניקה, הדמיה ו EMG) – נמצאו במקביל תסמונת מיופציאלית בגלוטאוס (שרירי העכוז) באותו צד של הפריצה…

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25768072

תסמונת זו, ככל הנראה אחראית לחלק מהכאבים האקוטים בזמן הארוע וככל הנראה גם לכאבים הכרונים הנמשכים הרבה מעבר לזמן שבו הדיסק "הפרוץ" נספג.
על כן ההמלצה הפרקטית היא – גם כשיש קליניקה מאוד קלאסית של "פריצת דיסק" – גם אז כדאי לחפש את התסמונת המיופציאלית המשנית ולטפל בה בהתאם.